ברוב המקרים ילד נוחר משום שמעבר האוויר דרך האף או הגרון נעשה צר יותר בזמן השינה, והרקמות באזור מתחילות לרטוט. נחירה שמופיעה רק בזמן צינון יכולה להיות זמנית, אבל נחירות שחוזרות בקביעות, במיוחד שלושה לילות בשבוע או יותר, הן משהו שכדאי לברר.
מה חשוב לדעת כשילד נוחר?
מה גורם לנחירות אצל ילדים?
אצל ילדים אחת הסיבות המרכזיות היא שקדים מוגדלים או שקד שלישי מוגדל – רקמה שנמצאת מאחורי האף ועלולה לצמצם את מעבר האוויר. גם אף סתום בגלל צינון או אלרגיה, מבנה הלסת ודרכי הנשימה ועודף משקל יכולים לתרום.
בגישה טבעית, לא הייתי מנסה רק "להפסיק את הנחירה", אלא להבין מה מפריע לילד לנשום בחופשיות. כדאי לשים לב לגודש כרוני באף, אלרגנים מוכרים, חשיפה לעשן ולמשקל אם הוא רלוונטי. עם זאת, אם קיימת חסימה משמעותית של דרכי האוויר, טיפול בגורמים סביבתיים בלבד אינו מחליף בירור רפואי.
מתי זו כבר יכולה להיות בעיה רפואית?
לא כל ילד שנוחר סובל מדום נשימה בשינה. דום נשימה חסימתי הוא מצב שבו מעבר האוויר נחסם חלקית או לחלוטין שוב ושוב במהלך השינה.
הסימנים החשובים הם נחירות תכופות, התנשפויות, הפסקות נשימה, נשימה דרך הפה ושינה לא שקטה. אצל ילדים אפשר לראות ביום דווקא חוסר ריכוז, עצבנות או היפראקטיביות – ולא בהכרח את העייפות הבולטת שמאפיינת מבוגרים רבים. אם מופיעים סימנים כאלה, כדאי לפנות לרופא ילדים או אף־אוזן־גרון; לעיתים יש צורך בבדיקת שינה.
ומה לגבי תינוקות?
אצל תינוק, "נשימה רועשת" אינה תמיד נחירה. דרכי הנשימה צרות יותר ולעיתים הצליל מגיע דווקא מאזור הגרון. אחת האפשרויות היא לרינגומלציה – מצב שבו רקמות רכות בגרון נשאבות מעט פנימה בזמן השאיפה.
אם הרעש מלווה בקושי בהאכלה, משיכה של בית החזה בזמן הנשימה, הפסקות נשימה או עלייה לא מספקת במשקל – חשוב להיבדק.
ילדים לעומת מבוגרים – ומה לגבי בנים ובנות?
אצל ילדים, שקדים ושקד שלישי מוגדלים הם גורם מרכזי לדום נשימה חסימתי. אצל מבוגרים משקל, גיל ומבנה דרכי הנשימה מקבלים משקל גדול יותר.
לפני גיל ההתבגרות ההבדלים בין בנים לבנות אינם גדולים או עקביים. בגיל ההתבגרות מתחיל להופיע סיכון גבוה יותר אצל בנים. גם אצל מבוגרים דום נשימה שכיח יותר בגברים, בעוד שאצל נשים הסיכון עולה לאחר גיל המעבר.
האם למוצא יש משמעות?
מחקרים, בעיקר מארצות הברית, מצאו שיעורים גבוהים יותר של הפרעות נשימה בשינה אצל ילדים שחורים לעומת ילדים לבנים. אבל זהו נתון סטטיסטי של אוכלוסיות, שמושפע מגורמים רפואיים, סביבתיים וחברתיים ואינו מאפשר לקבוע את הסיכון של ילד מסוים לפי מוצאו.
גם אין בסיס מעשי לקחת את הממצאים האלה ולחלק ילדים ל"אירופאים מול אפריקאים". אין כיום סיבה רפואית להתייחס לנחירות באופן שונה אצל ילד אשכנזי לעומת ילד ספרדי רק בגלל המוצא.
הכלל שהורה צריך לזכור
נחירה מזדמנת בזמן צינון היא דבר אחד. ילד שנוחר בקביעות, מתקשה לנשום בשינה, מתנשף או מפסיק לנשום לרגעים – צריך בירור. המטרה אינה רק שיהיה שקט יותר בלילה, אלא לוודא שהילד באמת נושם וישן היטב.